שני התחומים הרפואיים, הנוירולוגיה והפסיכולוגיה, הם שתי התמחויות שונות ברפואה.
הנוירולוגיה עוסקת במדעי המוח, ומטפלת במחלות שנגרמות כתוצאה משיבושים בתפקוד המוחי. הפסיכולוגיה עוסקת במדעי הנפש, ומנסה לטפל בבעיות רגשיות והתנהגותיות. האבחון הנוירופסיכולוגי המגיע מתחום הנוירופסיכולוגיה, משלב גם היבטים רפואיים-נוירולוגיים, וגם את הידע שנצבר בתחום הפסיכולוגיה.
מתי נזקקים לאבחון נוירופסיכולוגי?
למרות שמו המאיים מעט, אבחון נוירופסיכולוגי נעשה מאוד נפוץ בשנים האחרונות בקרב ילדי בית הספר. הסיבה לכך, שהאבחון מיועד להבנת הקשיים של ילדים שמתבטאים בתפקודם בבית הספר, וקשורים ליכולות חשיבה ותפקוד קוגניטיבי.
בעיקר משמש האבחון לאיתור הפרעות קשב וריכוז (ADHD), ולאיתור אלמנטים רגשיים בתוך קשיי התפקוד החשיבתי של הילד. אך יש מגוון רחב יותר של סיטואציות שמחייבות עריכת אבחון מסוג זה.
כך למשל יערך אבחון לילדים או בוגרים שסובלים מבעיות זיכרון משמעותיות, קשיים בחשיבה רציונאלית (הסקת מסקנות, הבנת סיבה ותוצאה וכדומה), ליקוי בתפיסה מרחבית ועוד.
אבחון נוירופסיכולוגי מתאים גם במצבים של קשיים מסוימים בשפה, במוטוריקה עדינה, וכאשר יש חשד לפגיעה קוגניטיבית עמוקה יותר (כמו במצבים של פיגור לרמותיו).
מה עושים באבחון?
מן הנ"ל ניתן להבין, כי לא כל אדם שמופנה לאבחון נוירופסיכולוגי יעבור את אותה סידרה של מבחנים. לכל פנייה מותאמים המבחנים שבאים לבדוק משהו מסוים, שהצורך לאבחנו עלה בתצפיות ובאיסוף ההיסטוריה הרפואית, הפסיכולוגית וההתנהגותית של המאובחן.
עם זאת, כל אדם שמופנה לאבחון מסוג זה יעבור בראש ובראשונה בדיקה נוירולוגית על ידי רופא. המטרה היא בעיקר לשלול אפשרויות שונות כמו גידולים או פגיעות מוחיות אחרות שאחד הסימפטומים שלו הוא קשיי החשיבה שדווחו. לאחר מכן, נעשה שימוש במגוון מבחנים פסיכולוגים- מבחני קשב ממוחשבים (כמו TOVA), מבחני אינטליגנציה במלואם או בחלקם (בארץ מקובל בעיקר השימוש במבחן וכסלר- WAIS או WISC לילדים).
ישנם מבחנים של זיהוי פנים (בנטון), של רצף שפה, מבחן בנדר ועוד. הצד הפסיכולוגי כולל בדרך כלל מבחנים נוספים כגון סיפור סיפורים לתמונה (TAT), ציורים (HTP), ולעיתים גם מבחן כתמי הדיו (רורשך).
המבחנים הנוספים נעשים בחלקם על ידי מילוי שאלונים, או ביצוע משימות בסטינג של אחד על אחד (בוחן מול נבחן). בהתאם לסוג המבחן, הוא נערך על ידי מאבחן דידקטי, פסיכולוג קליני, עובדת סוציאלית או אחות. לעיתים, הנבחן ייפגש עם כמה אנשי מקצוע בפגישה האבחונים, על מנת לקבל תמונה מקיפה ככל האפשר על מצבו.
האבחון נערך בדרך כלל בפגישה אחת או שתיים, תלוי במספר המבחנים המועברים ובגילו של המאובחן. כאשר המאובחן נוטל תרופות באופן סדיר, עליו להמשיך לקחתן גם ביום האבחון (המטרה היא לראות את תפקודו במיטבו).
חשוב לציין, שהמבחנים נערכים באווירה נינוחה ומקבלת, לא שיפוטית, ויש לכך חשיבות רבה במציאת הגורמים המלאים לקשייו של הנבדק.
תוצאות האבחון
ממצאי האבחון מנותחים בקפידה על ידי נוירולוג, ומאבחן מוסמך או פסיכולוג קליני. הדו"ח מתאר את הסימפטומים שהופיע אצל הנבדק ואת החשדות שעוררו. הוא מציין מהם המבחנים שבוצעו, ומה הם אמורים לבדוק.
אחר כך, ישנו תיאור של הממצאים והסבר שלהם. הדו"ח מתייחס הן לרמת הביצוע, והן להסברים האפשריים כפי שעולים ממצאי האבחון. דגש מיוחד מושם על אבחנה בין ליקויים שנובעים ממקורות נוירולוגים (כמו הפרעת קשב וריכוז), לבין ליקויים שנובעים ממצב רגשי (למשל, בעיות התנהגות על רקע של טראומה). כמובן ששמים לב גם למצבים בהם הליקוי הנוירולוגי הוא בעל השפעה רגשית הדורשת התייחסות מיוחדת.
אבחון נוירופסיכולוגי משמש מסמך בעל תוקף משפטי, הוא מאפשר לתלמידים לקבל הקלות שונות במערכת החינוך, ובכלל. יש לאבחון גם תוקף רפואי, וגם תוקף פסיכולוגי, ולכן הוא יכול לתת הכוונה טובה לגבי הצרכים של הילד או הבוגר המאובחן, הטיפול שנדרשים לו, ההתאמות, והתמיכה לה הוא זקוק.
