בדיקת (NCV (Nerve conduction velocity היא בדיקה אשר בודקת את יכולת ההולכה העצבית ומשמשת במגוון מצבים רפואיים. בבדיקה, הידועה גם בשם בדיקת הולכה עצבית בודקים את מהירות מעבר האות החשמלי לאורך העצב, בצורה המספקת מידע לגבי תפקוד העצב במחלות נוירולוגיות שונות ובמטרה לאפיין פגיעה עצבית.
במהלך בדיקת NCV מחברים אלקטרודות ייעודיות לאזור העצבים והשרירים המעוצבבים ובאמצעותן בודקים את ההולכה המוטורית והסנסורית. מדובר בבדיקה לא נעימה אך נטולת סיבוכים וסיכונים, אשר מאפשרת לאבחן מצבים רפואיים רבים ולהחליט על המשך הטיפול.
מהלך בדיקת NCV
באופן כללי, בדיקת NCV מתבצעת על ידי גירוי העצב במקום מסוים ומדידת מהירות ההולכה החשמלית שלו על פי הופעת שינוי חשמלי באלקטרודה הממוקמת במקום אחר.
בדיקת NCV מתבצעת על פי השלבים הבאים:
- חיבור האלקטרודות – בשלב ראשון, מחברים אלקטרודות לעצבים הנבדקים, לעור ולשרירים המעוצבבים על ידם. מטרת הבדיקה היא לאמוד את תגובת השריר לעצבוב ואת תגובת העצב לגירוי, ועל כן יש לחבר גם את השריר וגם את העצב לאלקטרודות. חיבור האלקטרודות אינו נעים לחלק מהנבדקים אך לא כואב במיוחד או יכול לגרום לסיבוכים כלשהם, ובסך הכל מדובר בפרוצדורה בטוחה למדי.
- בדיקת הולכה מוטורית – בשלב הבא בודקים את תגובת השריר לעצבוב על ידי גירוי חשמלי של העצב ובדיקת תגובת השריר. תנועת ההתכווצות של השרירים נקראת תנועה מוטורית ובמהלך הבדיקה מגרים חשמלית את העצב ובודקים האם השריר מתכווץ ומהי עצמת הכיווץ. כאשר בודקים את ההולכה המוטורית, מגרים את העצב בנקודה גבוהה מהשריר הנבדק, וכך בודקים את מהירות ההולכה "במורד הזרם". בשלב זה בודקים גם כמה זמן עבר מרגע הגירוי לרגע הכיווץ, וזאת על מנת להעריך את מהירות ההולכה המוטורית אשר יכולה להיפגע במחלות עצביות שונות.
- בדיקת הולכה סנסורית – בצורה הפוכה לבדיקת ההולכה המוטורית, שלב הבדיקה הבא הוא לבדוק את הסיבים הסנסוריים אשר מעבירים גירוי תחושתי מהעור אל מערכת העצבים. בשלב זה בודקים את מהירות ההולכה מהעור "במעלה הזרם" אל סיבי העצב הסנסורי. וכך, במהלך הבדיקה, מגרים באופן חשמלי עצב תחושתי המתחיל בעור ועולה למעלה ובודקים את קיום ההולכה הסנסורית ואת מהירותה.
מתי מבצעים בדיקת NCV?
בדיקת NCV משמשת בעיקר על מנת להעריך פגיעה בעצבים הפריפריים אשר יכולה להופיע כחלק ממחלות נוירולוגיות שונות. הרופאים יכולים לבקש לבצע בדיקת הולכה עצבית במקרים הבאים:
- נוירופתיה פריפרית – במידה ומופיעים תסמינים כמו חוסר תחושה, נימול, כאב נוירופתי או הרגשת "שריפה" בפריפריה עולה חשד שמדובר בנוירופתיה פריפרית, אשר מופיעה לאחר פגיעה קשה בעצבים הפריפריים. מדובר בסיבוך נפוץ של מחלת הסוכרת וכמו כן של מחלות אחרות הגורמות לפגיעה עצבית קשה אשר דורשת אבחון בבדיקה מתאימה.
- לחץ מכני על עצבים – מצב נוסף בו יכולים להופיע תסמינים של פגיעה עצבית פריפרית הוא כאשר נוצר לחץ מכני על רקמת העצב. במצבים שונים, לחץ של רקמות פוגע בתפקוד העצב וגורם לתסמינים שונים כפי שקורה בתסמונת התעלה הקרפלית ובפריצת דיסק.
- הפרעות מוטוריות וסנסוריות לא ברורות – מלבד המקרים שצוינו, בדיקת הולכה עצבית נדרשת על ידי הרופאים במקרים בהם לא ברור המקור להפרעה הנוירולוגית המתוארת. לדוגמא, מקרים של רגל שמוטה ("Drop foot") בהם הסיבה למצב לא ברורה דורשים לרוב בדיקת הולכה עצבית כלשהי (NCV, EMG או אחרות). במקרים אלה, מנסים לבדוק האם הסיבה להפרעה הנוירולוגית היא מרכזית או פריפרית ולשלול מצבים אחרים אשר יכולים לגרום להפרעה.
