גידול דמה מוחי (פסאודו- טומור צרברי – pseudotumor cerebri), הידוע יותר היום כלחץ תוך מוחי אידיופתי (Idiopathic intracranial hypertension) הוא מצב שבו עולה הלחץ התוך גולגולתי, ללא סיבה ידועה וללא נגע תופס מקום, כדוגמת גידול אמיתי.
הלחץ התוך מוחי נקבע, בין היתר, על ידי כמות הנוזל השדרתי (CSF) הנמצא בחללי המוח ובחוט השדרה. הפרעות בניקוז של נוזל זה מביאות לעלייה בלחץ במוח.
גורמים לפסאודו – טומור צרברי
שכיחותו של גידול דמה מוחי מגיעה ל – 2 מקרים לכל 100,000 איש. עם זאת, מספר גורמי סיכון מעלים מאוד את הסיכון לסבול מהמחלה. גורמי סיכון אלו חשובים במיוחד בגיל המבוגר, ופחות בקרב ילדים.
גורם סיכון ראשון במעלה הוא השמנה. משקל עודף הוא גורם סיכון חשוב, במיוחד בנשים. מחקרים אחדים מצאו שכיחות גבוהה של גידול דמה מוחי בחולים שנטלו תרופות המכילות רטינואידים (בעיקר: תכשירים מתקדמים כנגד פצעי בגרות), ותרופה אנטיביוטית הנקראת טטראציקלין. המנגנון בהם גורמים תכשירים אלו למחלה אינו ברור.
מלבד גורמי סיכון אלו, מעט בלבד ידוע על התפתחותה של המחלה והפתולוגיה העומדת בבסיסה. חוקרים אחדים הציעו שהמחלה קשורה להפרעה של ניקוז הדם מוורידי המוח, בעקבות היצרות בכלי דם אלו, אך תיאוריה זו אינה מוסכמת בעולם הרפואי, ויצאו כנגד עוררים רבים.
תיאוריות אחרות מצעיות הפרעה במאזן המים והמלחים בגוף, הפרעות שונות בניקוז הנוזל השדרתי (CSF) ועוד. מחקרים נוספים נדרשים כדי לשפוך אור רב יותר על היווצרותה של המחלה.
סימנים וסימפטומים לגידול מדומה
הסימנים הקלאסיים של המחלה קשורים לעלייה הלחץ התוך גולגולתי. עלייה כזו בלחץ מביאה לסימנים אופייניים (הנפוצים גם בסיבות אחרות ללחץ תוך גולגולתי מוגבר, כמו בגידול ממאיר או תהליך אחר תופס מקום במוח).
סימפטום ראשוני חשוב הוא כאב ראש. כאב הראש בלתי ספציפי, אבל לעיתים מוחמר דווקא בשעות הבוקר. בעקבות הלחץ המוגבר על העצבים המפעילים את שרירי העיניים (ובייחוד העצב הקרינאלי השישי) החולים יכולים להתלונן על ראייה כפולה (דיפלופיה). לחץ משמעותי יכול להשפיע גם על חדות הראייה, ובמצבים קיצוניים גם לגרום לעיוורון, ללא טיפול מתאים.
אבחנה של פסאודו-טומור-צרברי
בבדיקה גופנית ניתן לזהות סימנים לעלייה בלחץ התוך גולגולתי. לחץ מוגבר מתבטא בתמונה אופיינית של קרקעית העין, שניתן להבחין בה באמצעות מכשיר האופתלמוסקופ. דסקית הראייה נראית בצקתית עם גבולות לא ברורים – מצב המכונה פפילאדמה.
בדיקות הדמיה חשובות להערכה של חולה עם יתר לחץ תוך גולגלתי ללא סיבה ברורה. בבדיקות הדמייה (CT ו – MRI) של חולה עם גידול דמה מוחי לא ניתן להבחין בממצא פתולוגי, אך חשוב מאוד לשלול ממצא כזה כגורם ללחץ התוך גולגולתי המוגבר. שלילה של תהליך תופס מקום קריטית לאבחנה של פסאודו-טומור.
מלבד בדיקת הדמיה, בדיקת דיקור מותני (LP) מסייעת בקביעה כמותית ואיכותית של לחץ מוגבר בנוזל השדרתי. לחץ הנוזל נקבע על ידי מדידה במהלך הדיקור. לחץ שגבוה מ – 25 ס"מ מים מתאים לאבחנה של יתר לחץ תוך גולגלתי אידיופתי. התכונות הביוכימיות והמיקרוביולוגיות של הנוזל תקינות במחלה זו (בניגוד, למשל, לדלקת קרום המוח).
מכיוון שהלחץ הגובה פוגע בראייה ובשדה הראייה, חלק חשוב מאבחנה של המחלה והמעקב אחריה הוא בדיקת שדות ראייה. בבדיקה זו בודקים באופן מתחוכם וקפדני את שדה הראייה של החולה, בדרך כלל באמצעות מחשב.
הפרעה בשדה הראייה יכולה להיות מינורית ובלתי מורגשת לחולה, אך כאשר היא מתגלה בבדיקה יש צורך בהתייחסות דחופה לראייה, ובטיפול מתאים. לבדיקה זו מתלווה מעקב צמוד אחד חדות הראייה.
טיפול במחלה
הטיפול התרופתי במחלה כולל מתן של תרופה משתנת, דיאמוקס (acetazolamide), שככל הנראה מביאה להפחתה בייצור של הנוזל השדרתי, וכך מפחיתה את הלחץ התוך גולגלתי. תרופות אחרות שנעשה בהן שימוש הן טופימראט ופוסיד (Furosemide).
יש המציעים טיפול בדיקורים חוזרים להפחתת כמות הנוזל, אך טיפול זה שנוי במחלוקת בקהיליה הרפואית. גם סטרואידים הוצעו כמרכיב טיפול שוני במחלוקת.
כאשר יש חשש לפגיעה בעצב הראייה, יש צורך בטיפול כירורגי דחוף להקטנת הלחץ טיפול זה כולל חירור של מעטפת עצב הראייה (פנסטרציה). טיפול כירורגי אפשרי אחר הוא יצירת מעקף (shunt) בין החללים שבהם נמצא הנוזל השדרתי לבין חלל הבטן. מעקף זה מאפשר ניקוז תמידי של הנוזל, והפחתת הלחץ.
