דמנציה היא מצב המתאר ירידה ברמה הקוגניטיבית, הבאה לידי ביטוי בהופעה של מספר סימפטומים המשפיעים על התפקוד היום יומי. קיימות סיבות רבות לדמנציה, והגורם השכיח לדמנציה קשה הוא מחלת האלצהיימר.
ההפרעה האופיינית ביותר אצל אנשים הסובלים מדמנציה היא הפרעה בזיכרון, אשר במקרים רבים מתלווה להפרעה ביכולת השיפוט או בכישורי השפה.
אנשים הסובלים מדמנציה נוטים לשכוח שמות של אנשים קרובים, להתבלבל בשכיחות גבוהה ולחוות שינויים במישור הפסיכו-סוציאלי, ובעיות אלה פוגעות באופן קשה ביותר בחולים ובמשפחתם.
כיום לא קיים טיפול לדמנציה, אך באמצעות שמירה על בריאות תקינה ומעקב אחר גורמי הסיכון לדמנציה וטיפול בהם, ניתן להפחית את הסיכון להתפתחות דמנציה ולמנוע את ההתדרדרות הקוגניטיבית.
הסימנים של דמנציה
הירידה ברמה הקוגניטיבית הנגרמת כתוצאה מדמנציה מתבטאת במספר מישורים:
- אבדן זיכרון – ההפרעה הנפוצה והקשה ביותר אצל אנשים הסובלים מדמנציה. אבדן הזיכרון מופיע בהדרגה, ויכול להשפיע על הזיכרון לטווח הקצר או הארוך.
בשלבים הראשונים, חולי דמנציה לא זוכרים דברים קטנים, חוזרים על אותו משפט מספר פעמים או שואלים שאלות חוזרות, אך בשלבים המאוחרים יותר חולי דמנציה יכולים להתקשות בזכירת שמות ולשכוח פרטים חשובים. - בלבול – הביטוי העיקרי והמוכר ביותר של דמנציה הוא בלבול. אנשים הסובלים מדמנציה לא תמיד מודעים למה שקורה סביבם, לא מבינים לעתים היכן הם נמצאים ומהו מצבם האישי.
הבלבול יכול להתבטא בכך שהחולים אינם מתמצאים במקום, בזמן ובעצמם: אינם יודעים איזה יום היום או באיזה חודש בשנה אנו נמצאים, לא יודעים היכן הם נמצאים (לדוגמא אינם מבינים שהם בבית החולים) ולא מבינים את מצבם האישי (לא יודעים מי הם ולא מבינים את מחלתם). - הפרעה ביכולת הארגון והתכנון – חולי דמנציה רבים סובלים מכך שאינם מצליחים לבצע פעולות יום יומיות פשוטות. במקרים אלה, החולים מבצעים טעויות רבות במהלך ביצוע פעולות פשוטות למדי, כמו רחצה, גילוח, אכילה, לבוש וכו', ולא מצליחים לתפקד כראוי באופן עצמאי.
בנוסף, לעתים יכולה להופיע הפרעה ביכולת השיפוט, כלומר חולי הדמנציה מבצעים פעולות לא הגיוניות. במקרים רבים, אנשים אלה נאלצים לקבל עזרה על מנת להמשיך ולתפקד בצורה טובה במהלך היום יום. - הפרעה בהתמצאות במרחב – הפרעה האופיינית בעיקר למחלת האלצהיימר אך יכולה להופיע גם בסוגים אחרים של דמנציה. אנשים דמנטיים "הולכים לאיבוד" במקומות שאמורים להיות מוכרים להם היטב, כמו ברחוב, במהלך הליכה למקומות קרובים ואפילו בתוך הבית. ההפרעה בהתמצאות מסכנת מאוד את חייהם של החולים מכיוון שהם יכולים למצוא את עצמם חסרי אונים במקום שאינו מוכר.
מסיבה זו, ההפרעה ביכולת ההתמצאות גורמת לירידה אדירה בביטחון העצמי של החולים, ויכולה לגרום לשינויים נפשיים כמו דיכאון. - שינויים באישיות – אחד השינויים המאוחרים אך המשמעותיים ביותר אצל חולי דמנציה הוא השינוי האישיותי. שינוי זה אינו מפריע לחולים עצמם אך דווקא משפיע באופן משמעותי על המשפחה והקרובים. השינוי באישיות יכול להתבטא בתוקפנות, פרנויה, הזיות ושינויים נוספים, אשר פוגעים בעיקר באנשים הסובבים את החולים.
דוגמא חריגה לכך היא גילויי אלימות מצד החולה, אשר אינו שולט בכך ואינו מודע למעשיו. במקרים רבים, השינוי באישיות הוא המניע העיקרי להעברת החולים אל מסגרת טיפולית מתאימה, שם יוכלו להתמודד עם מחלתם בצורה טובה.
הגורמים לדמנציה
דמנציה מתפתחת בהדרגה על רקע פגיעה ממושכת ברקמת המוח. הדמנציה יכולה להתפתח על רקע שני גורמים עיקריים:
- מחלת האלצהיימר – הגורם המשמעותי והשכיח ביותר לדמנציה היא מחלת האלצהיימר. זוהי מחלה המופיעה על רקע שקיעת חלבונים מסוג עמילואיד וטאו במוח, אשר גורמת בהדרגה לירידה בתפקוד הקוגניטיבי. מחלת האלצהיימר מתקדמת לאט, וגורמת לירידה הדרגתית בתפקודים קוגניטיביים שונים, עד הגעה למצב של בלבול מוחלט וחוסר עצמאות. לעומת מצבים אחרים, מקרים של דמנציה על רקע מחלת האלצהיימר הם מקרים בלתי נמנעים, ואין לחולים כל דרך למנוע את הופעת המחלה, אלא עליהם להתמודד עם התסמינים בדרכים שונות.
- דמנציה ווסקולרית – דמנציה המופיעה לאור הפרעה באספקת הדם למוח. בדרך כלל, הדמנציה הווסקולרית מופיעה על רקע פגיעה כלשהי בכלי הדם האחראים להזנת המוח, ושכיחה בעיקר לאחר אירועים מוחיים ואצל אנשים עם גורמי סיכון למחלות כלי דם (יתר לחץ דם, סוכרת, עישון, כולסטרול וכו'). במקרים אלה, מכיוון שבמשך שנים ארוכות המוח לא קיבל אספקת דם טובה, נגרמו בו שינויים אשר הובילו לפגיעה קוגניטיבית ודמנציה. בניגוד למחלת האלצהיימר, דמנציה ווסקולרית ניתנת למניעה, על ידי איזון לחץ הדם והסוכרת, הורדת הכולסטרול והקפדה על אורח חיים בריא הכולל תזונה נכונה ופעילות גופנית.
- סוגי דמנציה נוספים – קיימים סוגים נוספים של דמנציה, כמו דמנציה אצל חולי פרקינסון, דמנציה עם גופיפי לואי ודמנציה פרונטוטמפורלית (אופיינית בעיקר בצעירים).
אבחנת דמנציה
הדרך העיקרית לאבחנת דמנציה היא על ידי מבחנים קוגניטיבים והערכה נוירופסיכולוגית. קיימים מבחנים שונים, כמו מבחן mini mental או מבחן Moca, אשר יכולים להשיג הערכה מספרית לגבי הרמה הקוגניטיבית של המטופלים.
באמצעות מבחנים אלה ניתן לבדוק האם הם אכן סובלים מדמנציה, ולראות את הירידה ההדרגתית ברמה הקוגניטיבית עם השנים. מלבד זאת, במקרים רבים ממליצים לחולים על הערכה נוירו-פסיכולוגית, אשר תפקידה לבחון לעומק את התפקודים הקוגניטיבים השונים, במטרה לראות אילו תפקודים שמורים ואילו לא.
כמו כן, בדומה למצבים נוירולוגיים אחרים, גם במקרה של דמנציה רופאים רבים יבקשו לבצע בדיקת MRI למוח, על מנת לשלול הימצאות גורמים אנטומיים אשר יכולים לגרום להופעת הדמנציה.
אולי יעניין אותך גם:
