יכולת הדיבור היא אחת מהיכולות החשובות ביותר בחיי האדם. כל הפרעה בדיבור נחשבת ללקות והגורמים להפרעות הדיבור יכולים להיות מגוונים ביותר, החל מבעיות מכניות שפוגעות ביכולת ההפקה התקינה של צלילי הדיבור וכלה בבעיות נוירולוגיות שפוגעות בהעברת הסיגנלים העצביים מהמוח למערכת הדיבור.
במאמר שלפניכם נתמקד בהפרעות דיבור שמקורן בבעיה נוירולוגית.
מה הם הגורמים להפרעות דיבור?
הגורמים הנוירולוגיים להפרעות דיבור מגוונים ביותר. בין היתר מדובר על הגורמים הבאים:
- ניתוח בצרבלום יכול להוביל לאילמות מסוג אילמות צרבלית.
- אוטיזם היא בעיה נוירולוגית שלא אחת באה לידי ביטוי בהפרעות שונות בדיבור.
- ישנן לקויות נוירולוגיות שונות שבאות לידי ביטוי בפגיעה במערך הסנסורי. בעקבות כך החולה יכול שלא להפיק צלילים כיוון שהם ייחוו כצורמים בצורה בלתי רגילה.
- שיתוק מוחין הוא מצב שבו כתוצאה מפגיעה בזרימת החמצן למוח סמוך ללידה מתרחשת פגיעה מוחית שיכולה לבוא לידי ביטוי בין היתר בפגיעה ביכולת הדיבור התקינה.
- הפרעת הדיבור יכולה גם להיות תוצאה של פגיעה ישירה במרכזי הדיבור במוח בעקבות פגיעת ראש או טראומה מוחית.
- שבץ מוחי שמקורו בקריש דם מוחי או בדימום מוחי יכול להוביל להפרעות דיבור חולפות או פרמננטיות.
מה הם התסמינים של הפרעות דיבור?
הפרעות דיבור נעות על ספקטרום רחב ביותר. בצדו האחד של הספקטרום ישנן הפרעות קלות בלבד שהסובלים מהן עדיין יכולים לדבר באופן מובן ואילו בצדו השני של הספקטרום ישנן הפרעות דיבור חמורות שיכולות להגיע לכדי אילמות מוחלטת.
ההפרעה יכולה לבוא לידי ביטוי לפיכך בדיבור חלש מאוד שכמעט ואינו נשמע, בחוסר יכולת לחבר משפטים הגיוניים, בגמגום, בדיבור מקוטע, בדיבור לא רצוני, בחוסר יכולת להגות צלילים מסוימים בלבד, בדיבור איטי מאוד או מהיר בצורה בלתי רגילה, בקושי בשליפת מילים במהלך שיחה, בצרידות או בשינויים בגוון הקול או בעצמת הקול במהלך הדיבור ועוד.
ההפרעה יכולה להיות תוצאה של בעיה עצבית שגורמת לקושי בהפעלת שרירי הדיבור אך יכולה גם להיות תוצאה של פגיעה ביכולת ארגון המילים במוח.
במקרים מסוימים ההפרעות יבוא לידי ביטוי באופן כרוני וללא שינוי ולעתים הן יופיעו רק במצבים מסוימים כמו למשל בזמן התרגשות. כמו כן, במקרים מסוימים התסמינים של ההפרעה יוחמרו רק במצבים ספציפיים ולא יהיו בעלי עוצמה שווה בכל עת.
יש לציין שבמקרים מסוימים ההפרעה הנוירולוגית תבוא לידי ביטוי ביכולת הדיבור בלבד, אך לרוב יתלוו אליה תסמינים נוספים כמו למשל פגיעה במנגנון הבליעה, פגיעה ביכולות הקוגניטיביות, פגיעה בוויסות הרגשי ועוד.
כיצד מאבחנים הפרעת דיבור?
השלב הראשון בתהליך האבחנה כולל אפיון של הפרעת הדיבור שמציג החולה. לפי סוג ההפרעה ניתן יהיה להחליט אילו בדיקות אבחון יש לבצע למטופל. לרוב את תהליך האבחון תבצע קלינאית תקשורת כשבמקרים מסוימים יהיה צורך לערב בתהליך גם נוירולוג מומחה.
בין היתר יש לערוך לחולה בדיקות שונות כמו למשל בדיקות הדמיה מסוג CT מוח או MRI מוח על מנת לנסות לאתר או לשלול מצבים של דימום מוחי או פגיעות מוחיות מסוימות, בדיקות אף אוזן גרון לשלילת פתולוגיות במערכת הדיבור ועוד.
כיצד מטפלים בהפרעות דיבור?
הטיפול בהפרעות דיבור משתנה בהתאם לממצאים הקליניים ובהתאם לגורמים להפרעות. בין היתר מדובר על ביצוע תרגילים לחיזוק שרירי הדיבור, היכרות עם צורות תקשורת אחרות, אימון מחדש של מיתרי הקול ועוד. במידה והטיפול השמרני לא מביא לתוצאות טובות במקרים מסוימים ניתן יהיה לעשות שימוש בתרופות וכן במקרים קשים במיוחד ייתכן וניתן יהיה לטפל בהפרעות באמצעות ניתוח מוח.
