הפרעות תנועה הן ספקטרום רחב של הפרעות נוירולוגיות המתבטאות בבעיות מוטוריות וביכולת השליטה על התנועה. בדרך כלל, הפרעות התנועה מופיעות על רקע הפרעה מוחית הגורמת לחוסר שליטה על תהליך התנועה אשר יכול להתבטא כרעד, תנועה בלתי רצונית הנקראת כוראה או נוקשות וחוסר יכולת לנוע המאפיינת את מחלת פרקינסון ומצבים נוספים של פרקינסוניזם.
בהפרעות התנועה מעורבים לרוב גרעיני הבסיס, המוחון והקורטקס המוטורי במוח, ולרוע המזל לא קיים טיפול יעיל לריפוי ההפרעות הקשות האלה ועיקר הטיפול הוא סימפטומטי בלבד.
רעד
הפרעת התנועה הנפוצה ביותר היא רעד, אשר יכול להופיע במנוחה, בתנועה סטטית או בתנועה. קיימים גורמים רבים לרעד, ולרוב מצבי רעד מוחמרים בסטרס, לאחר פעילות גופנית ומסיבות נוספות. קיימים 3 סוגי רעד עיקריים:
- Essential Tremor – סוג הרעד הנפוץ ביותר המופיע ביציבה ממושכת, כלומר כאשר הידיים מצויות באותו מנח למשך זמן רב. מדובר ברעד שאינו מפריע מאוד לתפקוד היום יומי המופיע לרוב ללא סיבה מוגדרת. בדרך כלל, כאשר הידיים נמצאות במנח מסויים יכול להתחיל רעד קל באחת מהידיים או בשתיהן אשר נפסק כאשר המנח מופסק. לעתים, הרעד יכול גם להתבטא כרעידות בקול או בהטיות ראש, אך בכל מקרה מדובר ברעד אשר לא מפריע מאוד לתפקוד היום יומי, אלא מפריע בעיקר מבחינה אסתטית. לאנשים אשר יודעים על הרעד הזה מגיל צעיר, מומלץ לבחור במקצוע שאינו דורש מוטוריקה עדינה מדי (כמו לדוגמא צורפות או כירורגיה) מכיוון שהרעד עשוי להחמיר עם השנים ולהגביל במהלך העבודה. כמו כן, אנשים רבים הסובלים מהרעד מדווחים על שיפור במצב לאחר שתיית כמות קטנה של אלכוהול, ועל מנת לטפל בו ניתן להשתמש בתרופות להורדת קצב הלב כמו חוסמי בטא.
- Rest tremor – רעד המופיע במנוחה ונחשב למאפיין של מחלת הפרקינסון. רוב המקרים מתבטאים כתנועות מחזוריות של הידיים והרגליים המופיעות במנוחה בלבד, לעומת סוגי הרעד האחרים.
- Intention Tremor – רעד המופיע בתנועה, ומבטא לרוב פגיעה בתפקוד המוחון. מדובר ברעד אשר לא מופיע במנוחה וגורם להפרעה למקם את התנועה ולסיים אותה בצורה מדוייקת. לדוגמא, אנשים הסובלים מהרעד הזה לא מצליחים לגעת באפם באמצעות האצבע ומפתחים רעידות במהלך ביצוע התנועה.
כוראה ומחלת הנטינגטון
סוג נוסף של הפרעת תנועה הוא כוראה – תנועת איברים מהירה מאוד המופיעה ללא שליטה ומבטאת כיווץ מהיר ואבנורמלי של שרירים. הכוראה יכולה לערב את כל איברי הגוף כמו הגפיים, הראש והצוואר, ומזכירה לאנשים רבים תנועת ריקוד. מחלת הנטינגטון היא מחלה גנטית המתבטאת על ידי כוראה, המשולבת עם ירידה בתפקוד הקוגניטיבי, ההתנהגותי והנפשי. זוהי מחלה המועברת בתורשה, וסימניה מופיעים לראשונה סביב גיל 30 ונכון להיום אין לה טיפול מרפא.
מחלת פרקינסון ופרקינסוניזם
אחת מהפרעות התנועה הנפוצות והחשובות ביותר היא מחלת פרקינסון, המתבטאת על ידי רעד, קשיון שרירים, הפרעה להתחיל תנועה ותנוחה אופיינית. מחלת הפרקינסון היא מחלה ניוונית אשר מופיע על רקע הפרעה בהפרשת הדופמין במוח, ובאופן הדרגתי גורמת לאובדן יכולת תנועה בכל הגוף. המאפיין העיקרי של מחלת הפרקינסון הוא היפוקינזיה – קושי ואיטיות של התנועה המופיע בהדרגה ומערב את כל איברי הגוף.
הפרעת התנועה גורמת לחולי הפרקינסון בשלבים הראשונים להופעת כתב יד קטן ולא ברור, ירידה בעצמת הקול, ירידה בהבעות הפנים (מצב הנקרא "פני מסיכה") והיעדר תנועות אוטומטיות, כמו הנפת ידיים בזמן הליכה. בשלבים מאוחרים יותר, חולי הפרקינסון מתקשים להתחיל תנועה (כמו לדוגמא להתחיל הליכה), מפתחים יציבה אופיינית ומכופפת וסובלים מריגידיות – טונוס שרירים מוגבר הגורם לנוקשות אופיינית.
למרות שניתן לטפל במחלת הפרקינסון על ידי מספר תרופות אשר יכולות להקל מבחינה סימפטומטית על תסמיני המחלה (כמו לדוגמא תחליפי דופמין), לצערנו הרב אין עדיין תרופה שתביא לריפוי מלא ממחלת הפרקינסון ותוך מספר ימים החולים מפסיקים להיות עצמאיים ותפקודיים. בשנים האחרונות פותח ניתוח אשר נקרא "גירוי מוחי עמוק", בו מושתלות במוח אלקטרודות אשר גורמות לגירוי הגרעינים המוחיים ולהפחתת התסמינים באופן דרמטי. מדובר בניתוח פורץ דרך אשר מחזיר את היכולת התפקודית לחולים רבים, וכיום הופך ליותר ויותר פופולארי כטיפול במחלה.
פרקינסוניזם, הוא מצב בו מופיעים תסמינים דמויי פרקינסון על רקע חשיפה לגורמים שונים אשר יכולים לפגוע בגרעיני המוח ולגרום להופעת התסמינים האופייניים. בניגוד למחלת הפרקינסון המופיעה כמחלה ניוונית, פרקינסוניזם מופיע על רקע חשיפה לחומרי הדברה, מתכות כבדות או תרופות פסיכיאטריות וגורם לתסמינים מעט שונים. ניתן להבחין בין מחלת פרקינסון לפרקינסוניזם על סמך תלונות החולה והבדיקה הגופנית.
אבחון וטיפול בהפרעות תנועה
האבחון והטיפול של הפרעות התנועה מתבצע על ידי נוירולוג, אשר מגיע לאבחנה על פי ההיסטוריה הרפואית, תלונות החולים והבדיקה הגופנית. רוב הפרעות התנועה הן בעלות תסמינים אופייניים ביותר, ולכן ניתן לאבחן אותן באמצעות בדיקה בלבד, בה באמצעות דרכים שונות ניתן לזהות את הפרעות התנועה.
לאחר האבחנה, ניתן להתחיל טיפול אשר עוזר לרוב באופן סימפטומטי אך בדרך כלל לא מרפא את הפרעות התנועה. אנשים הסובלים מהפרעות תנועה נאלצים ללמוד להתמודד איתן ולהתאים את הטיפול כך שיאפשר להם תפקוד כלשהו, אך במקביל להבין כי ייאלצו לחיות עם ההפרעות האלה בהתאם למחלה אשר גורמת להן.
