קלינאי תקשורת אחראים על הטיפול בהפרעות השפה והבליעה המופיעות בשכיחות גבוהה ביותר אצל חולים במחלות נוירולוגיות שונות.
הפרעות שפה הן מצב שכיח ביותר במחלות נוירולוגיות, וניתן לראות הפרעת שפה בעיקר אצל חולים לאחר שבץ מוחי, אך גם בחולים עם מחלות אחרות כמו אלצהיימר ופרקינסון.
הפרעת השפה מקשה מאוד על החיים התקינים של החולים, מונעת מהם לתקשר כראוי עם הסביבה ופוגעת מאוד באיכות חייהם.
על כן, כמעט כל אדם עם הפרעה נוירולוגית כלשהי עובר הערכה אצל קלינאי תקשורת, ובמידת הצורך גם טיפול. עיקר העבודה של קלינאי תקשורת במקרים אלה נעשית במהלך השיקום הנוירולוגי, אך במקרים רבים הטיפול נמשך במשך שנים ארוכות גם לאחר השחרור מהשיקום.
הפגיעה בשפה אצל חולים במחלות נוירולוגיות
חולים במחלות נוירולוגיות יכולים לסבות מהפרעה בשפה על רקע סיבות שונות. אצל חולי שבץ, ההפרעה בשפה נגרמת לרוב לאחר פגיעה במרכזי השפה במוח, ולעומתם חולי פרקינסון סובלים דווקא מקושי בהפקת השפה, המופיע על רקע הפגיעה ביכולת המוטורית שלהם.
מלבד זאת, הפרעות קואורדינציה, פגיעה במיתרי הקול, פגיעה בשמיעה והפרעות נקודתיות אחרות יכולים גם כן לגרום לפגיעה ביכולת השפתית ודורשים טיפול.
קיימים מספר ביטויים עיקריים הדורש טיפול אצל קלינאי תקשורת אצל חולים עם הפרעה נוירולוגית:
- אפזיה – הפרעת שפה על רקע פגיעה במרכזי השפה במוח. קיימים מספר סוגים של אפזיה (בהתאם למיקום הפגיעה), כמו אפזיה מוטורית אשר גורמת לחוסר יכולת להפיק את השפה, ואפזיה סנסורית אשר גורמת דווקא לחוסר יכולת להבנת השפה.
- דיסארתריה – פגיעה ביכולת לדבר בצורה שוטפת ורציפה, והפרעה בהיגוי אשר יכולה לבטא הפרעה קואורדינטיבית, פגיעה מוחית ופגיעות נוספות.
- דיספוניה – מצב בו החולים מדברים בקול חלש ולא ברור, אשר מופיע בעיקר אצל חולי פרקינסון.
אבחון ההפרעה השפתית
השלב הראשון בטיפול אצל קלינאי תקשורת הוא בחינת מרכיבי השפה השונים, והבנה מהם המרכיבים הפגועים.
תהליך זה חשוב ביותר, מכיוון שעל פי האבחנה, ממקדים קלינאי התקשורת את הטיפול בבעיה, ובדרך זו יכולים לסייע למטופלים להשיג שיפור. המרכיבים השפתיים החשובים אשר יכולים להיפגע הם:
- היגוי – מצב בו המטופלים לא מצליחים לבטא את המילים בצורה טובה.
- הבנה – מצב בו המטופלים לא מבינים היטב את השפה, ולא מבינים מילים שונות, משפטים, פקודות וכו'.
- קריאה וכתיבה – קיימים מצבים שונים בהם היכולת של המטופלים לכתוב ולקרוא נפגעת. למרות שלא מדובר בתפקודים בסיסיים והכרחיים, במקרים רבים קלינאי התקשורת מסייעים להתגבר על הבעיה הזו.
- שיום – היכולת לתת שם לעצמים שונים חשובה וחיונית ביותר, ומבטאת יכולת שפתית בסיסית. על מנת לבדוק את יכולת השיום, מצביע המטפל על חפץ מסויים (לדוגמא עיפרון) ומבקש מהמטופל להגיד לו איך קוראים לעצם.
במידה והמטופל לא יודע לעשות זאת, מדובר בפגיעה ביכולת השיום. יכולת השיום נפגעת במקרים רבים של שבץ מוחי או מחלות נוירולוגיות אחרות, ובאמצעות שיפור יכולת השיום ניתן להעניק למטופלים שיפור משמעותי של יכולת השפה שלהם. - חיבור משפטים – בעיה נוספת אשר יכולה להופיע היא הפרעה קשה בחיבור משפטים, שימוש בדקדוק נכון ובמרכיבי שפה שונים במקום המתאים.
תרגילים לשיפור השפה
לאחר האבחנה של הפגיעה השפתית ומרכיבי השפה הפגועים, מתחילים קלינאי התקשורת לטפל בבעיה באמצעות תרגילים שונים. התרגילים יכולים לכלול תרגילי היגוי וחזרה על מילים, תרגילים לשיפור תפקוד מיתרי הקול, תרגילים לשיפור הביטוי וכו'.
בנוסף, קיים דגש רב על שיפור הבנת השפה, העצמת אוצר המילים והקפדה על מבנה נכון של משפטים. במקרים של קושי בשיום, קיימים תרגילים ספציפיים אשר באמצעות שימוש בתמונות ועזרים נוספים עוזרים למטופלים לשפר את היכולת הזו.
מלבד זאת, כל ניתן לטפל כמעט בכל פגיעה שפתית שקיימת על ידי תרגול, ולעתים קרובות מקבלים המטופלים "שיעורי בית", על מנת להמשיך ולתרגל את תפקודי השפה בביתם.
יכולת הבליעה
חלק נוסף מעבודתם של קלינאי התקשורת הוא טיפול בפגיעה במנגנון הבליעה. מנגנון הבליעה חשוב ביותר על מנת לאפשר למטופלים לאכול, לשתות ולהימנע מהצטברות רוק וחלקי מזון.
במידה וקיימת פגיעה במנגנון הבליעה, קלינאי התקשורת מבצעים תרגילים שונים על מנת לשפר את יכולת הבליעה ולספק למטופלים את היכולת לבלוע בצורה טובה יותר.
