התעלה הקרפלית – אנטומיה ופיזיולוגיה
שרירי כף היד, והמערכת העצבית התחושתית של כף היד, מופעלים על ידי מספר עצבים גדולים, העוברים לאורך האמה.
אחד מהעצבים החשבים הללו הוא העצב המדיאני (Median nerve). העצב המדיאני אחראי על עצבוב תחשותי של מחצית כף היד לערך (החל באגודל וכלה המחצית הקמיצה), ויש לו גם תפקיד מוטורי בהפעלת השרירים בבסיס כף היד.
עצב זה עובר במהלכו בתוך תעלה צרה, המכונה התעלה הקרפלית (Carpal tunnel). התעלה הקרפלית מעבירה דרכה אל כף היד לא רק את העצב המדיאני, אלא גם גידים של שרירים רבים, האחראים לפעולות האצבעות.
מה היא תסמונת התעלה הקרפלית?
תסמונת התעלה הקרפלית (Carpal tunnel syndrome) היא מחלה שבה מופיעה היצרות ותגובה דלקתית בתוך התעלה, הגוררת לחץ על העצב המדיאני ומשפיעה על פעולתו. הלחץ והדלקת האזורית גורמים לשינויים בפעילות העצב, לכאב ולהפרעה בפעילות היום יומית התקינה.
מחלה זו שכיחה בייחוד לאחר הפעלה ממושכת של כפות הידיים ושורש כף היד – למשל בקרב אנשי מחשבים שעיקר עבודתם נוגע בהקלדה למשך שעות ארוכות של היום. תסמונת זו שייכת לקבוצה של מחלות נוירולוגיות שבהן הנזק העצבי נוצר כתוצאה מפגיעה מכנית, או "תפיסה" של עצב בגוף.
תסמונות מקבילות, נדירות יותר, מופיעות גם ברגליים. תסמונת התעלה הקרפלית גם שכיחה יותר כאשר החולה סובל ממחלות סיסטמיות אחרות של הגוף: סוכרת, תת פעילות של בלוטת התריס, הפרשה ביתר של הורמון גדילה, וגם במהלך ההריון.
סימנים וסימפטומים
הסימנים הקלאסיים של תסמונת התעלה הקרפלית קשורים לתפקוד הכפול של העצב – תפקוד תחושתי סנסורי ותפקוד תנועתי – מוטרי. הפגיעה הסנסורית מובילה לאובדן תחושה בטריטוריה של העצב המדיאני – אובדן תחושה באגודל, באצבע, באמה, וחצי מהקמיצה.
כמו כן, החולים חשים לעיתים קרובות תחושה של "הירדמות" ביד, המופיעה בייחוד באמצע הלילה ומובילה אותם לנענוע נמרץ של כף היד. התחושה העצבית הבלית תקינה נקראת "פאראסתזיה".
בנוסף, מופיע כאב בשורש כף היד, שמפריע לפעילות רגילה. השרירים הנמצאים בבסיס כף היד (באיזור המכונה thenar eminence) נחלשים, וכך גם היכולת להזיז את כף היד לכיוון האגודל (אבדוקציה של כף היד).
אבחנה של תסמונת המחלה הקרפלית
בבדיקה על ידי רופא, הקשה על שורש כף היד, באזור המעבר של העצב המדיאני, גורמת לתחושה של מעבר חשמל (מבחן על טינל – Tinel's sign), והצמדת כפות הידיים בצורה מכופפת גורמת להופעת שיתוק תחושתי, כתוצאה מלחץ מוגבר באזור התעלה הקרפלית (מבחן על שם פלן – Phalen's sign).
הבדיקה האבחנתית לתסמונת התעלה הקרפלית היא בדיקת הולכה עצבית (NCV). בבדיקה זו מגרים באופן יזום את העצב המדיאני, ובודקים את מהירות ההולכה החשמלית בעצב , ועוצמת (אמפליטודת) האות. פגיעה באחד משני המרכיבים הללו קשורה לתסמונת התעלה הקרפלית.
לעיתים מספיקה הבדיקה הגופנית והתלונות האופייניות כדי לאבחן את המחלה. ברוב המוחלט של המקרים אין צורך בבדיקות הדמיה וצילומים למיניהם כדי לאשש את האבחנה (אלא רק, לעיתים, כדי לשלול אבחנה חלופית אחרת).
טיפול במחלה
הטיפול בתסמונת התעלה הקרפלית מתחלק לטיפול שמרני וטיפול כירורגי. הרופאים המטפלים במחלה זו הם בעיקר נוירולוגים ואורתופדים, אך גם רופאי משפחה ורופאים כלליים.
הטיפול השמרני כולל סד המולבש על היד, ומונע תנועות כיפוף המגבירות את הדלקתיות בתעלה הקפרלית. מתן מנוחה ליד והימנעות מפעולה מאמצת וחוזרת יכול לשפר מאוד את המצב הדלקתי.
פיזיותרפיה יכולה לסייע גם כן. שיפור סימפטומטי בכאבים ניתן עם תרופות ממשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים (NSAID's) – למשל איבופרופן. ניתן להיעזר להפחתת הדלקת גם בהזרקות מקומיות של סטרואידים, המפחיתים תגובה דלקתית מקומית.
כאשר אין שיפור לאחר טיפול שמרני, ניתן להציע טיפול לחולים בניתוח. הניתוח המקובל פשוט למדי, ונפוץ מאוד. בניתוח פותחים פתח קל לאורך התעלה הקרפלית, וכך מפחיתים את הצפיפות בתעלה, ומסייעים בריפוי הדלקת האזורית.
