שיתוק מוחין הוא הפרעה בכוח השרירים, בטונוס או ביציבה, המופיע על רקע פגיעה מוחית או הפרעה בהתפתחות המוח. בדרך כלל, הפגיעה המוחית הגורמת לשיתוק מוחין מופיעה עוד לפני הלידה, בשלב ההתפתחות העוברית אך קיימים מקרים בהם שיתוק מוחין מופיע על רקע הפרעה באספקת החמצן למוח בזמן הלידה או מחלות שונות המופיעות מיד לאחר הלידה.
התסמינים של שיתוק מוחין מופיעים בשלב מוקדם של הילדות, ולכל המאוחר בגיל הגן, ומתבטאים בהפרעות תנועה, יציבה בלתי תקינה, תנועות לא רצוניות, חוסר יציבות בהליכה והפרעות קואורדינציה. לשיתוק מוחין השפעה משמעותית על התפקוד היום יומי של הילדים, איכות חייהם וההתפתחות התקינה שלהם ולכן יש לסייע לילדים על מנת למזער את האפקט של המחלה ולהקנות להם המשך התפתחות תקין.
התסמינים של שיתוק מוחין
שיתוק מוחין מתבטא בהפרעות תנועה וקואורדינציה, המופיעות בהתאם לאזר המוח הפגוע. לעתים, שיתוק מוחין מערב רק איברים בודדים וממוקדים, כמו יד אחת או רגל אחת, אך במקרים אחרים השיתוק יכול להיות נרחב ולערב צד שלם של הגוף. יש לציין שהפגיעה המוחית לא משתנה עם הזמן, כך שהתסמינים לא נוטים להשתפר או להחמיר עם השנים. הביטוי העיקרי של שיתוק מוחין כולל:
- הפרעות בטונוס השרירים – ילדים עם שיתוק מוחין יכולים להיות עם שרירים נוקשים או רפויים, והשינויים בטונוס מפריעים להם כמובן לתפקד. ההפרעות בטונוס השרירים יכולים להיות עם רפלקסים מוגברים (ספסטיות) או עם רפלקסים תקינים (ריגידיות).
- הפרעה בקואורדינציה – שיתוק מוחין יכול להביא להפרעה בשילוב התנועות, אשר מונע הליכה, כתיבה או ביצוע פעולות מורכבות אחרות. להפרעה הקואורדינטיבית נלווית לעתים גם הפרעה במוטוריקה העדינה, וילדים עם שיתוק מוחין מתקשים בביצוע פעולות עדינות.
- רעד ותנועות בלתי רצוניות – חלק מהילדים עם שיתוק מוחין סובלים מתנועות בלתי רצוניות ורעד, אשר לעתים מונעים מהם לתפקד באופן תקין.
- העדפת צד – ברוב המקרים שיתוק המוחין יגרום לפגיעה בצד אחד בלבד, ולכן הילדים יעדיפו צד מסויים בגופם (את הצד התקין) וניתן לראות העדפה ברורה לצד זה בכל הפעולות אשר הם יבצעו.
- הפרעה בהתפתחות הכללית – ילדים הסובלים משיתוק מוחין נוטים באופן טבעי לאיחור התפתחותי, בעיקר בתחום המוטורי. הילדים מאחרים בהשגת "אבני הדרך" החשובות בתחום כמו ישיבה, גלגול, זחילה, הליכה וכו'.
- תסמינים נוירולוגיים נוספים – בחלק מהילדים עם שיתוק מוחין התסמינים המוטורים מתלווים אל תסמינים נוירולוגיים נוספים, כמו הפרעות ראיה ושמיעה, פיגור שכלי, פרכוסים, חוסר שליטה על סוגרים והפרעות נוספות.
מה גורם לשיתוק מוחין?
שיתוק מוחין מופיע כאשר מתפתחת מסיבות שונות פגיעה מוחית, הגורמת לתסמינים הקשורים למערכת התנועה. ברוב המקרים הסיבה לפגיעה המוחית אינה ברורה, אך קיימים מספר גורמים אשר יכולים לגרום לה:
- מוטציות גנטיות – קיימים מקרים של שיתוק מוחין על רקע מוטציות גנטיות הגורמות להפרעה בהתפתחות המוח.
- זיהומים – זיהומים אצל האם במהלך ההריון יכולים לעבור לעובר ולגרום לפגמים התפתחותיים. הזיהומים האימהיים העיקריים אשר יכולים לגרום לשיתוק מוחין הם אדמת, אבעבועות רוח, CMV, טוקסופלזמה וסיפיליס. מלבד זאת, זיהומים מוחיים בימים הראשונים שלאחר הלידה יכולים גם כן לגרום בסופו של דבר לפגיעה מוחית בלתי הפיכה ולשיתוק מוחין. במקרים אלה מדובר לרוב על דלקת קרום המוח או צהבת קשה.
- חוסר אספקת דם למוח – במקרים של הפרעה לאספקת הדם למוחו של העובר, בין אם במהלך ההריון או במהלך הלידה יכולים לגרום לשיתוק מוחין. קיימים מקרים של שבץ מוחי בעוברים ותינוקות, אשר גורמים לשיתוק מוחין.
- חבלת ראש – חבלת ראש אצל תינוקות יכולה להסתיים בנזק בלתי הפיך ובשיתוק מוחין. במקרים אלה מדובר בעיקר על תאונות דרכים ונפילות, וחשוב מאוד לשמור על התינוקות מפני חבלות כאלה.
- גורמים הקשורים להריון והלידה – תינוקות אשר נולדים פגים, נמצאים בסיכון מוגבר לפתח שיתוק מוחין, וככל שהתינוק נולד בשלב מוקדם יותר ובמשקל נמוך יותר כך הסיכון עולה. בנוסף, לידת עכוז והריונות מרובי עוברים מגבירים גם כן את הסיכון להפרעה באספקת הדם למוח העובר ולשיתוק מוחין.
אבחנה וטיפול של שיתוק מוחין
במידה והרופא חושד שמדובר בשיתוק מוחין, התינוק יישלח למספר בדיקות הכוללות בדיקות הדמיה (כמו MRI או אולטרסאונד ראש), בדיקת EEG במידה וקיימים גם פרכוסים, בדיקות דם לזיהוי מחלות מטבוליות או גנטיות ובדיקות נוספות בהתאם לצורך. למרות שעיקר האבחנה של שיתוק מוחין היא קלינית, חשוב מאוד לשלול מצבים אחרים אשר יכולים לגרום להופעת התסמינים.
לאחר האבחנה, ניתן להתחיל בטיפול אשר מטרתו לאפשר התפתחות תקינה ככל שניתן. הטיפול כולל:
- טיפול אורטופדי – לתיקון פגמים הכוללים מעורבות של שרירים ועצמות אשר שכיחים מאוד בילדים עם שיתוק מוחין.
- ריפוי בעיסוק – במטרה לעבוד עם הילד על מנת לפתח מרכיבים התפתחותיים שונים כמו מרכיבים מוטוריים, חברתיים והתנהגותיים.
- פיזיותרפיה – ביצוע תרגילים שונים יכול לסייע לילדים לשפר את הכוח, הגמישות, היציבות ותחומים מוטוריים נוספים.
- תרופות – לעתים משתמשים הרופאים בתרופות להקלה על נוקשות השרירים, כמו בוטוקס במידה ומדובר בתופעה מוקדית המערבת שרירים ספציפיים או תרופות אחרות במידה ומדובר בתופעה מפושטת.
