מחלת CIDP או בשמה העברי, נוירופתיה דלקתית דמיאלינטיבית כרונית היא הפרעה נוירולוגית המאופיינת בחולשה מתקדמת ותפקוד חושי לקוי ברגליים ובזרועות. ההפרעה נגרמת כתוצאה מפגיעה במעטפת המיאלין, השכבה השומנית אשר עוטפת ומגנה על סיבי העצב בגוף המרכיבים את מערכת העצבים ההיקפיים.
CIDP שכיחה יותר בקרב מבוגרים צעירים, ונפוצה יותר בקרב גברים. המחלה מתבטאת לעתים קרובות בתחושת עקצוץ או אובדן תחושה אשר מתחיל באצבעות הרגליים או הידיים, חולשה, אובדן רפלקסים עמוקים המצויים בגיד, עייפות וסימנים נוספים. מחלת CIPD מקיימת קשר הדוק עם תסמונת גיליאן- בארה, מחלה אוטואימונית דלקתית רב עצבית עולה חריפה.
גורמים
התאוריה הנוכחית גורסת כי המערכת החיסונית של הגוף אשר באופן תקין מגנה עליו מפני גורמים מזיקים והודפת נגיפים וחיידקים, רואה את שכבת המיאלין, שכבת הבידוד, כגורם זר ותוקפת אותו. הרס שכבת המיאלין משבשת את ההולכה העצבית בגוף. הסיבה להתרחשות תהליך זה איננה ברורה. מטופלים רבים שחלו במחלה מציינים כי חלו בזיהום ויראלי מספר שבועות טרם הופעתה. בחולים אחדים ניתן למצוא חלבונים בלתי תקינים, נוגדנים ספציפיים בדם , המסייעים לרופאים לסווג את המחלה העצבית ומצטיירים כגורם המעיב על המערכות בגוף וגורמים לנזק.
תסמינים
התסמינים של מחלת CIPD מתבטאים בחולשת שרירים, המלווה באובדן תחושתי בגפיים ובכאב. מטופלים רבים מתלוננים על חוסר שיווי משקל וקשיים בהליכה. התסמינים מופיעים תחילה ברגליים ומתפשטים עם הזמן לפלג הגוף העליון. המחלה משפיעה על כל קבוצות הגילים, החל מהילדות ועד גיל 80. במקרים בהם החולה אינו מקבל טיפול הולם, המחלה עשויה להוביל לחולשה קיצונית ומוות. האבחון מתבצע על ידי נוירולוג מומחה באמצעות בדיקות הבוחנות את הפעילות והתפקוד העצבי בגוף. לעיתים נדרש המטופל לעבור ביופסיה, דגימת רקמה הנלקחת מהשריר או העצב. ככל הנראה מחלה זו שכיחה יותר בקרב חולי סוכרת המאובחנים עם תסמינים נוירופתיים המחמירים במהירות.
אבחון
האבחון מתבסס על סימנים קליניים אותם מציג המטופל בבדיקה רפואית ובאמצעות בדיקות פולשניות יותר. הסימפטומים הקליניים כוללים קשיי הליכה המחמירים תוך מספר חודשים, הופעת עקצוצים או תחושות חריגות בגפיים, אובדן רפלקסים בברכיים ובקרסול. בדיקת פעילות חשמלית בוחנת את ההולכה העצבית בגוף ויכולה לרמז על שיבושים במערכת העצבית. במהשך נעשית דגימה של נוזל השדרה, בדיקות מעבדה כמו בדיקת דם או שתן וניתוח חלבונים.
דרכי טיפול והתמודדות עם המחלה
מחלת ה-CIPD הינה מחלה התקפית באופייה ונוטה לחזור לאחר מספר חודשים. מסיבה זו חשוב מאוד לעקוב אחר המחלה בצמוד לייעוץ נוירולוגי המציע טיפולים מתאימים לחולה המחלה העצבית.
הטיפול במחלה מתבסס על נטילת סטרואידים כגון פרדניזון לבדו או לעיתים בשילוב עם תרופות הפועלות לדיכוי מערכת החיסון. לפרדניזון סגולות אנטי דלקתיות ולפיכך עשוי לשמש כטיפול ראשוני במחלה. שיטת טיפול נוספת המכונה בשם פלסמפרזיס, או בשמה העברי, סינון פלסמה, נמצאת יעילה בהתמודדות עם המחלה.
במסגרת פלסמפרזיס, דמו של החולה עובר דרך מכונה מיוחדת המפרידה בין תאי הדם המוחזרים לדמו של החולה. במסגרת הליך זה מסולקים נוגדים מזיקים. כמו כן שימוש באימונוגלובולין תוך ורידי הינה שיטת טיפול יעילה אף היא. טיפולי פיזיותרפיה עשויים לשפר את כוח השרירים, התפקוד ויכולת הניידות של המטופל, כמו כן פועלים למזעור התכווצות השרירים והגידים ועיוות המפרקים.
שיפור באיכות החיים לאחר הטיפול במחלה תלוי רבות בשלב בו המחלה מאובחנת. חולים שונים מגיבים בדרכים שונות לטיפולים המוצעים. המחלה מתפשטת באופן הדרגתי ולפיכך גורמת פעמים רבות לעיכוב אבחנתי.
